רוברט דה נירו: הסנדק 2, היט וג’וקר – שלושה תפקידים, שלוש פרספקטיבות על עולם הפשע
רוברט דה נירו, אגדה חיה בעולם הקולנוע, ידוע ביכולתו המופלאה לגלם דמויות מורכבות ומגוונות. לאורך קריירה עשירה המשתרעת על פני חמישה עשורים, דה נירו העניק חיים למגוון עצום של דמויות, החל מגנגסטרים קשוחים ועד קומיקאים מיוסרים. במאמר זה נצלול אל שלושה תפקידים אייקוניים שגילם: ויטו קורליאונה הצעיר ב”הסנדק 2″ (סרט עם רוברט דה נירו), ניל מקולי ב”היט” ומורי פרנקלין ב”ג’וקר”. באמצעות ניתוח מעמיק של כל דמות, נבחן כיצד דה נירו השתמש בכישרונו יוצא הדופן כדי לעצב שלוש פרספקטיבות שונות על עולם הפשע, החברה והנפש האנושית.
ילדות קשה והתבגרות אל תוך המאפיה: השפעתו של העבר על ויטו קורליאונה
ב”הסנדק 2″, סרטו המונומנטלי של פרנסיס פורד קופולה משנת 1974, דה נירו הצעיר קיבל על עצמו את האתגר לגלם את ויטו קורליאונה, דמות שכבר גולמה על ידי מרלון ברנדו האגדי בסרט הראשון. דה נירו, שהיה אז בתחילת דרכו, לא ניסה לחקות את ברנדו, אלא יצר פרשנות ייחודית ומשכנעת משלו לדמות. הוא גילח את ראשו, למד סיציליאנית, והתעמק בהיסטוריה של סיציליה ותקופת ההגירה לאמריקה, כדי להבין לעומק את עולמו של ויטו הצעיר. הוא הצליח להעביר באופן מופלא את התפתחותה של הדמות, מילד יתום וחסר כל לראש משפחת פשע רב עוצמה.
מעניין לראות כיצד ילדותו של דה נירו עצמו, שגדל בשכונות קשות בניו יורק והיה עד לאלימות ולפשע, השפיעה על גילום הדמות. דה נירו ידע ממקור ראשון את תחושת חוסר האונים והצורך לשרוד בכל מחיר, תחושות שליוו את ויטו הצעיר במסעו. הוא הביא למסך אותנטיות ורגישות נדירה, ויצר דמות אנושית ומורכבת, שרחוקה מלהיות סטריאוטיפ של גנגסטר.
היט: דיאלוג על טוב ורע בסצנת בית קפה בלתי נשכחת
ב”היט”, סרטו עוצר הנשימה של מייקל מאן משנת 1995, דה נירו גילם את ניל מקולי, פושע מבריק וקשוח, המנהל צוות שודדים מקצועי. הסרט יצר עימות חזיתי בין שתי דמויות מרתקות: מקולי, המייצג את העולם התחתון, ווינסנט האנה (אל פצ’ינו), בלש משטרה קשוח וחדור מוטיבציה. אחת הסצנות המפורסמות ביותר בסרט היא סצנת בית הקפה, בה נפגשים מקולי והאנה לשיחה גלויה וכנה על חייהם, על עבודתם ועל הגבול הדק שבין טוב לרע.
דה נירו ופצ’ינו, שניים מגדולי השחקנים בכל הזמנים, יצרו בסצנה זו קסם קולנועי נדיר. הדיאלוג ביניהם, הטעון במתח ובכבוד הדדי, חושף את המורכבות של שתי הדמויות ואת הדמיון המפתיע ביניהן. שניהם גברים בודדים, חדורי מטרה, המקריבים את חייהם האישיים למען עבודתם. סצנה זו, הנחשבת לאחת הסצנות הגדולות בתולדות הקולנוע, היא דוגמה מופתית ליכולתו של דה נירו ליצור דיאלוג משכנע ועוצמתי, גם ללא אקשן או אלימות.
ג’וקר: דמות משנית שמשקפת את ריקבון החברה
ב”ג’וקר”, סרטו עטור השבחים של טוד פיליפס משנת 2019, דה נירו גילם את מוריי פרנקלין, מנחה תוכנית אירוח יהיר ואנוכי. פרנקלין, המגלם את הצביעות והאדישות של החברה כלפי החלשים והפגיעים, משמש כזרז לירידתו של ארתור פלק (חואקין פיניקס) אל הטירוף.
למרות שמדובר בדמות משנית, דה נירו מצליח להעניק לה נוכחות מרשימה. פרנקלין הוא דמות שנואה, המייצגת את כל מה שרע בחברה: ניצול, זלזול ואטימות. דה נירו מגלם אותו בדיוק רב, תוך שהוא חושף את האכזריות והיהירות שמאחורי החזות המלוטשת. הסצנה שבה ארתור, המחופש לג’וקר (סרט עם רוברט דה נירו), רוצח את פרנקלין בשידור חי, היא שיאו של הסרט, והיא משקפת את התסכול והזעם של אלה שהחברה דחתה והשפילה.
שלושה תפקידים, שלושה צדדים של אותו מטבע
שלושת התפקידים שניתחו במאמר זה – ויטו קורליאונה, ניל מקולי ומוריי פרנקלין – מציגים שלוש פנים שונות של רוברט דה נירו כשחקן. ב”הסנדק 2″, הוא מגלם דמות צעירה ותמימה ההופכת בהדרגה לדמות קשוחה וחסרת רחמים. ב”היט”, הוא מגלם פושע מתוחכם ומחושב, הנאבק לשרוד בעולם אלים ותחרותי. ב”ג’וקר”, הוא מגלם דמות משנית, אך משמעותית, המגלמת את הצביעות והריקבון של החברה.
שלושת התפקידים הללו, כל אחד בדרכו, חושפים את יכולתו המופלאה של דה נירו להיטמע בדמויות, לעצב אותן באופן ייחודי, ולהעניק להן עומק פסיכולוגי. שלושת הסרטים עוסקים בנושאים כמו פשע, אלימות והשפלה, אך כל אחד מהם מציג את הנושאים הללו מנקודת מבט שונה, ומעשיר את נקודת המבט שלנו על החברה, על עולם הפשע ועל טבע האדם.