משקאות חריפים – היסטוריה וחשיבות חברתית
משקאות חריפים, המכילים אלכוהול בריכוזים שונים, היוו מרכיב חשוב בתרבויות רבות לאורך ההיסטוריה האנושית. הראיות הארכאולוגיות הראשונות לייצור של משקאות אלכוהוליים מגיעות מלפני כ-13,000 שנה, מתקופת התרבות הנאטופית שהתקיימה באזור הכרמל. שרידי דגנים מהתקופה מעידים כי קיימה שם תרבות של ייצור “בירה” דמויה ושתייתה במסגרות טקסיות. מאוחר יותר, כבר לפני כ-8,000 שנה, הראיות הארכאולוגיות מצביעות על ייצור יין במזרח התיכון הקדום, בגאורגיה, באיראן ובשטחים נוספים שכונו “ארץ הכרם”.
הופעת משקאות החריפים בתרבויות העתיקות קשורה באופן הדוק לחשיבותם החברתית והטקסית. במצרים העתיקה, למשל, ליין היה תפקיד מרכזי בטקסים הדתיים ובחיי החברה הגבוהה. בתנ”ך ישנן עדויות רבות לצריכת יין במסגרות חגיגיות, משפחתיות ופולחניות אצל העברים הקדמונים. ציורי קיר מימי האימפריות היווניות והרומיות ממחישים את החשיבות הרבה שניתנה למשקאות האלכוהול בחברות אלו, בהקשרים דתיים, חברתיים ואף צבאיים.
תהליכי ייצור ומשקאות בולטים
המשקאות החריפים השונים מיוצרים על ידי תהליכי תסיסה של סוכרים הנמצאים בחומרי הגלם השונים – דגנים לבירה, ענבים ליין, תפוחי אדמה לוודקה ועוד. תסיסה זו מבוצעת על ידי פטריות מיקרוסקופיות המייצרות אלכוהול כתוצר לוואי. לאחר התסיסה, רבים ממשקאות אלו עוברים תהליכים נוספים של סינון, יישון בחביות עץ לעיתים, וזיקוק על מנת להעלות את ריכוז האלכוהול בהם.
בירה היא משקה חריף נפוץ המופק מתסיסה של סוכרים ממקור שעורה. הבירות הן משקאות בעלי ריכוז אלכוהול נמוך יחסית, אך הן זכו לפופולריות רבה בקרב עמים כמו הגרמנים והאנגלים. יין הוא משקה עתיק יומין המופק מתסיסת מיצי ענבים. תהליך ייצורו מאפשר יצירה של יינות בעלי טעמים, ארומות וצבעים שונים. וודקה היא משקה חריף המיוצר מזיקוק תפוחי אדמה או תירס. לאחר הזיקוק נותרת תרכובת הומוגנית של כ-40% אלכוהול, העוברת לרוב סינון נוסף לצורך החלקתה.
השפעות פיזיולוגיות והשתכרות
צריכת משקאות חריפים מביאה להשפעות שונות על הגוף והמוח הנובעות מספיגת האלכוהול למחזור הדם. בדרך כלל, כעשרים דקות לאחר שתיית המשקה החריף, האדם מתחיל לחוש בהשפעותיו. ההשפעות הבולטות ביותר הן תחושת שמחה והתרגשות, בזכות פעילותו המדכאת של האלכוהול על מרכזי העצבים במוח. עם עלייה בריכוז האלכוהול בדם, ההשפעות הופכות למורגשות יותר בתחומי התפיסה, היציבות, הקואורדינציה, זמן התגובה והשיפוט.
התופעה הכוללת של השפעות אלו על התנהגות האדם מכונה “שכרות” או “השתכרות”. קיימים מספר שלבים מוגדרים של שכרות שמאופיינים בשינויים הדרגתיים בהתנהגות, בהתאם לריכוז האלכוהול בדם. בשלביה הראשונים, השכרות מתבטאת בשיפור מצב הרוח והפחתת עכבות. בשלבים מתקדמים יותר מתרחשות פגיעות בקואורדינציה, דיבור מלוכלך, אובדן שליטה על רפלקסים בסיסיים ולבסוף חוסר הכרה מוחלט. ריכוז אלכוהול של 0.6% ומעלה עלול אף להביא למוות.
תופעת החמרמורת וגורמיה
“חמרמורת” היא תופעה גופנית שעלולה להתרחש כמה שעות לאחר צריכת אלכוהול. חמרמורת (בלעז) מתבטאת במגוון תסמינים שכיחים: כאבי ראש, בחילות, עייפות, צמא, קשיי ריכוז, הרגשת דכדוך וצרבת או נפיחות. הסיבה המרכזית לחמרמורת (בלעז) היא התייבשות שחלה בגוף לאחר סילוק האלכוהול ממחזור הדם. האלכוהול יוצר אפקט משתן חזק שגורם לאובדן נוזלים ניכר מהגוף, וכתוצאה מכך מתרחשת התייבשות המובילה לתסמינים השונים. סיבה נוספת שעשויה לתרום לחמרמורת היא פגיעה ישירה של תוצרי פירוק האלכוהול על מערכות הגוף. ככל שכמות האלכוהול שנצרכה גדולה יותר, כך עוצמת החמרמורת חזקה יותר.