ציפור שיר

עולם מופלא של ציפורי שיר: דמויי טירן, דמויי דרור וגדרוני ניו זילנד

ציפורי שיר: סדרה מרתקת ומגוונת

ציפורי שיר (שם מדעי: Passeriformes) הן סדרה מגוונת להפליא של עופות, המונה למעלה ממחצית מכלל מיני העופות בעולם. עם כ-5,400 מינים שונים, סדרה זו נחשבת למגוונת ביותר מבין כל בעלי החוליות, עובדה המעידה על הצלחתן האבולוציונית המרשימה. ציפורי שיר נפוצות בכל יבשת מלבד אנטארקטיקה, כאשר המגוון הגדול ביותר של מינים נמצא באזורים הטרופיים. מקור השם “ציפורי שיר” נובע מיכולותיהן הווקאליות המוזיקליות של ציפורים רבות בסדרה, אף על פי שישנם גם מינים בעלי קולות צורמים ואף מינים שקטים. סדרת ציפורי השיר מתחלקת לשלוש תת-סדרות: גדרוני ניו זילנד, המצויים רק בניו זילנד; דמויי טירן, הכוללים מספר משפחות מדרום אמריקה ומהאזורים הטרופיים; ודמויי דרור, הכוללים את מרבית המשפחות בסדרה.

מאפיינים ייחודיים של ציפורי שיר

ציפורי שיר מפגינות מגוון רחב של גדלים וצורות. הגדול ביותר הוא העורב השחור, המשקלו מגיע ל- 1.4 ק”ג, ואילו הקטן ביותר הוא טירן גמדי קצר-זנב, שמשקלו 4.2 גרם בלבד. המראה החיצוני של ציפורי השיר מגוון אף הוא וכולל מינים צבעוניים כמו עדניים, זהבן מחלל וצופית בוהקת. לציפורי השיר מספר מאפיינים מורפולוגיים ואנטומיים ייחודיים, ביניהם צורת זרע ספירלית, מבנה רגליים ייחודי המותאם להליכה על הקרקע, מטבוליזם מהיר, ומבנה גולגולת ייחודי. אצל דמויי הדרור ניכרים גם מאפיינים כמו יכולות למידה מפותחות ויכולות ווקאליות מגוונות בזכות בית קול מפותח. קיים קושי רב בהגדרת התנהגות שתאפיין את כל חברי הסדרה, שכן הרגלי הרבייה, התזונה ואורח החיים מגוונים מאוד.

גדרוני ניו זילנד – משפחה אנדמית ייחודית

גדרוני ניו זילנד הם משפחה ייחודית של ציפורי שיר, האנדמית לניו זילנד. למרות שמם ודמיונם לגדרונים במראה ובהתנהגות, הם אינם קרובי משפחה. משפחה זו שייכת לתת-סדרה נפרדת משאר ציפורי השיר הקיימות. למרבה הצער, רוב מיני הגדרונים בניו זילנד נכחדו בעקבות הגעת בני האדם והטורפים שהביאו עימם. כיום נותרו רק שני מינים חיים במשפחה זו, שאחד מהם מצוי בסכנת הכחדה. שני המינים ששרדו דומים במראם ובהתנהגותם לגדרונים והם מעופפים חלשים הניזונים מחרקים על קרקע היערות והשדות של ניו זילנד. צבעם הכללי ירוק בהיר-צהוב והם בעלי מקור חד וראש מגודל.

דמויי טירן – ציידי חרקים מיומנים

דמויי טירן הם תת-סדרה של ציפורי שיר, הנחשבים לפרימיטיביים יותר מדמויי הדרור. תת-סדרה זו כוללת למעלה מ-1,000 מינים, ובהם משפחת הטירניים הענקית, הנחשבת לגדולה במשפחות העופות. דמויי טירן מתאפיינים במקור קצר ורחב, וברוב המשפחות נוצות צבעוניות. הם חיים בעיקר ביבשת אמריקה, אך גם באפריקה, אסיה ואוסטרליה. חלקם מתמחים בתנועה על הקרקע, ואחרים אינם יורדים מהעצים. רבים מהם ציידי חרקים מיומנים, הדומים לחטפיות של העולם הישן, וחוטפים חרקים במהירות. במינים רבים, הזכרים בעלי נוצות מפוארות ומבצעים ריקודים מרשימים בתקופת החיזור.

דמויי דרור – ציפורי שיר מפותחות ומרשימות

דמויי דרור (ציפור שיר) הם תת-הסדרה הגדולה ביותר של ציפורי שיר, הכוללת כ-4,000 מינים. הם נחשבים למפותחים ביותר מבין ציפורי השיר, בהשוואה לדמויי הטירן וגדרוני ניו זילנד. אלו הם המינים הגדולים, המרשימים והנפוצים ביותר שבין ציפורי השיר. הגדול בתת-הסדרה הוא עורב עב-מקור, שאורכו עד 64 ס”מ ומשקלו 1.5 ק”ג. דמויי הדרור בולטים בשירתם החזקה, המסתייעת באיבר מגביר קול בגרונם. חלקם אף יודעים לחקות קולות אחרים. למינים רבים נוצות מקושטות ובולטות, בייחוד אלה החיים באזורים הטרופיים. הם ניזונים מחרקים, זרעים, פירות, צוף פרחים, והמינים הגדולים אוכלים גם נבלות או חולייתנים קטנים. הם חיים בלהקות או בזוגות ומצויים ברחבי העולם כולו.

אורג מסכה אפריקני – רבייה ואסטרטגיות הישרדות

אורג מסכה אפריקני הוא ציפור שיר שאינה נודדת, הנפוצה בדרומה של יבשת אפריקה. אורכו נע בין 11 ל-14.5 ס”מ, ומקורו השחור קצר וחזק. בעונת הרבייה, פני הזכר וצווארו מכוסים בנוצות שחורות, עיניו אדומות, ראשו וגופו התחתון בצבע צהוב בהיר, וגבו מכוסה בנוצות ירוקות צהבהבות. אורג מסכה אפריקני מקנן במושבות, בעיקר בין החודשים ספטמבר וינואר. לכל זכר יש מספר בנות זוג, והוא בונה מספר קנים רב, בדרך כלל כ-25 קנים בעונה. הוא טווה את הקן מקנים, מדקלים ומעשבים, והנקבה מרפדת אותו בעשב רך ובנוצות. אורג המסכה האפריקני סובל במיוחד מקוקיות המטילות ביצים בקינו, אך מתמודד נגדן בצורה יפה – כל נקבה מטילה ביצים בצבע שונה, כך שהקוקייה מתקשה לזהות את ביציה. אורג המסכה האפריקני ניזון מזרעים, חרקים, צוף, ואף מגיע לשולחנות אכילה כאשר הם בנמצא.

צופית מלכותית – יופי אנדמי בהרי אפריקה

צופית מלכותית היא ציפור שיר אנדמית ליערות הרריים במזרח אפריקה, באזור בקע אלברטין. היא צופית בינונית, והזכר בולט בצבעיו הססגוניים: ראשו וחלקיו העליונים בצבע ירוק-זהוב, כנפיו וזנבו כהים, וחזהו ובטנו באדום וצהוב. לנקבה צבעים עמומים יותר, עם חלקים עליונים בצבע זית וחלקים תחתונים צהבהבים. הצופית המלכותית חיה ברום 1,500–3,100 מטר מעל פני הים, בבתי גידול הכוללים יערות הרריים ירוקי-עד, יערות מעורבים, יערות גידול משני, שטחי שיחים ובמבוק. היא מין נפוץ, אך מגמת האוכלוסייה נחשבת בירידה בגלל אובדן בית הגידול המיוער.