מרמטכ”לי צה”ל

הרמטכ”לים של ישראל: עידן גור, איתן, לוי ושומרון – בין מלחמות, מבצעים ובניין הכוח (1974-1991)

תפקיד הרמטכ”ל – הגדרה, מעמד וסמכויות

ראש המטה הכללי, הרמטכ”ל, ניצב בראש הפירמידה הפיקודית של צבא ההגנה לישראל. מעמדו ותפקידו מוגדרים בחוק יסוד: הצבא, הקובע אותו כדרג הפיקודי העליון בצבא, הכפוף למרות הממשלה וישירות לשר הביטחון. מינויו מתבצע על ידי הממשלה בהמלצת שר הביטחון, אך בפועל דורש גם את הסכמתו של ראש הממשלה, המחזיק בסמכות להביא את המינוי לאישור הממשלה. תקופת הכהונה המקובלת היא שלוש שנים, עם אפשרות להארכה בשנה נוספת, נוהג שקיים מקום המדינה אף שאינו מעוגן בחוק. היחסים המורכבים בין הרמטכ”ל לדרג המדיני, ובפרט לשר הביטחון, הובילו לפרשנויות שונות לגבי היקף הכפיפות. חנן מלצר הציג שלוש גישות אפשריות – כפיפות מוחלטת, אסטרטגית או יחסית. בפועל, נהוגה “כפיפות יחסית”, המעניקה לרמטכ”ל סמכות מלאה בנושאים טקטיים וניהול שוטף, בעוד שבנושאים אסטרטגיים ומדיניים הוא כפוף לשר, אך לשר יש בעיקר סמכות לאשר או לפסול הצעות. “אסטרטגיית צה”ל” של גדי איזנקוט הרחיבה את הגדרת התפקיד, וראתה ברמטכ”ל גם את “מפקד המערכה” והאחראי על גיבוש התפיסה להשגת המשימה, בנוסף להיותו מקשר, יועץ ומבצע של החלטות הממשלה.

מרדכי (מוטה) גור – מלוחם פלמ”ח למשחרר הר הבית

מסלולו הצבאי של מרדכי (מוטה) גור שזור בתולדות המדינה והצבא. הוא החל דרכו עוד ב”הגנה” ובפלמ”ח, שם לחם במלחמת העצמאות כמפקד יחידת ג’יפים ומאוחר יותר כמפקד מחלקה בחטיבת הנגב. לאחר המלחמה, שירת בנח”ל והתנדב לצנחנים, שם שימש כמפקד פלוגה תחת אריאל שרון והשתתף בפעולות תגמול כמו “חץ שחור” ופעולת חאן יונס, בה נפצע ועוטר בעיטור העוז. בהמשך פיקד על גדוד הנח”ל המוצנח במבצע קדש, כולל בקרב המיתלה ובצניחה בא-טור. לאחר לימודים בצרפת, פיקד על חטיבת גולני והוביל את פעולת התגמול בנוקייב. שיא הקריירה הצבאית שלו לפני הרמטכ”לות הגיע במלחמת ששת הימים, עת פיקד על חטיבה 55, חטיבת צנחנים במילואים, שהוסטה לחזית ירושלים. לאחר קרבות קשים, כולל בגבעת התחמושת, הוביל את החטיבה בפריצה לעיר העתיקה דרך שער האריות, והכרזתו הנרגשת בקשר, “הר הבית בידינו”, הפכה לאחד מסמלי המלחמה והניצחון.

כהונת מוטה גור כרמטכ”ל (1974-1978) – שיקום וניהול משברים

מרדכי גור נכנס לתפקיד הרמטכ”ל באפריל 1974, בתקופה סוערת וקשה בתולדות צה”ל, מיד לאחר פרסום דו”ח הביניים של ועדת אגרנט והתפטרותו של הרמטכ”ל דוד אלעזר בעקבות מלחמת יום הכיפורים. כהונתו התאפיינה במשימה הכבדה של שיקום הצבא, הפקת לקחים וחיזוקו מול האיומים המשתנים. במקביל, נאלץ צה”ל תחת פיקודו להתמודד עם גל טרור קשה, שכלל פיגועי מיקוח אכזריים כמו הפיגוע במעלות והפיגוע במלון סבוי בתל אביב. גור היה הרמטכ”ל שתכנן ואישר את “מבצע יונתן” הנועז לשחרור חטופי מטוס אייר פראנס מאנטבה שבאוגנדה, מבצע שהפך לסמל ליכולותיו של צה”ל. לקראת סוף כהונתו, בעקבות פיגוע כביש החוף במרץ 1978, הוביל את צה”ל למבצע ליטני בדרום לבנון. תקופתו גם ידעה מתיחות מול הדרג המדיני, בעיקר סביב אזהרתו השגויה לראש הממשלה בגין מפני כוונותיו של נשיא מצרים סאדאת ערב ביקורו ההיסטורי בישראל, אזהרה שגררה נזיפה פומבית משר הביטחון עזר ויצמן.

רפאל (רפול) איתן – מילדות בתל עדשים לצמרת הפיקוד

רפאל (רפול) איתן, יליד מושב תל עדשים, מייצג דמות ייחודית בצמרת צה”ל, ששילבה שורשים חקלאיים עמוקים עם קריירה צבאית ארוכה ועטורת קרבות. את דרכו החל בפלמ”ח, שם נפצע קשה בקרב על מנזר סן סימון במלחמת העצמאות. לאחר המלחמה, היה ממקימי יחידה 101 והצטרף לצנחנים, שם בלט באומץ ליבו בפעולות התגמול. על חלקו במבצע אגד (פשיטת כונתילה) ב-1955, שם הסתער בראש כוח מול אש תוך טיפוס על צוק, קיבל את עיטור העוז. הוא נפצע שוב בפעולת כנרת אך חזר לפקד, ובמבצע קדש (1956) פיקד על גדוד הצנחנים 890 והוביל את הצניחה הקרבית הראשונה בתולדות צה”ל במעבר המיתלה. במלחמת ששת הימים פיקד על חטיבת הצנחנים בקרבות ברצועת עזה ונפצע קשה בראשו פעם נוספת. לאחר החלמתו, פיקד על חטיבת הבקעה במלחמת ההתשה ומונה לקצין חי”ר וצנחנים ראשי. במלחמת יום הכיפורים פיקד על אוגדה 36 ברמת הגולן, מילא תפקיד מרכזי בבלימת הסורים ובהבקעה לסוריה.

כהונת רפול איתן כרמטכ”ל (1978-1983) – עידן של שינויים ומלחמה

כהונתו של רפאל איתן, מרמטכ”לי צה”ל, שהחלה באפריל 1978, הייתה הארוכה ביותר בתולדות צה”ל ונמשכה חמש שנים. תקופה זו התאפיינה ביוזמות ייחודיות לצד אירועים דרמטיים ופעילות צבאית ענפה. איתן הטביע את חותמו באמצעות דגש על משמעת (החזרת הכומתה לראש, איסוף תרמילים), פרויקטים חברתיים כמו גיוס “נערי רפול” (מקא”ם) לשילוב נוער משולי החברה, והקמת תוכנית תלפיות היוקרתית לטיפוח עתודה טכנולוגית. בתקופתו בוצעה תקיפת הכור הגרעיני בעיראק (מבצע אופרה, 1981), הושלם פינוי סיני והריסת העיר ימית במסגרת הסכם השלום עם מצרים, וצה”ל נקט קו התקפי נחוש מול ארגוני הטרור בלבנון באמצעות פשיטות ומבצעים רבים. גולת הכותרת של כהונתו הייתה מלחמת לבנון הראשונה (מבצע שלום הגליל, 1982), שהחלה בהישגים צבאיים מרשימים אך הסתבכה והפכה לשנויה במחלוקת. אירועי הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה בספטמבר 1982 הטילו צל כבד, וועדת כהן מצאה את איתן אחראי לכך שלא מנע את הסכנה, אך לא המליצה על הדחתו בשל סיום כהונתו הקרב. מאוחר יותר נחשפה גם מעורבותו בהקמת יחידה חשאית (“החזית לשחרור לבנון מזרים”) שפעלה בלבנון.

כהונת משה לוי (1983-1987) – התבססות בלבנון ובניין כוח

משה לוי, שכונה “משה וחצי” בשל גובהו, נכנס לתפקיד הרמטכ”ל באפריל 1983, והיה הראשון שכל שירותו הצבאי, מיום גיוסו ב-1954, היה במסגרת צה”ל ולא בארגוני המחתרות שקדמו למדינה. רוב שירותו היה בחטיבת הצנחנים, שם השתתף בצניחה במיתלה במבצע קדש ומילא תפקידי פיקוד רבים, כולל מפקד הסיירת החטיבתית ומפקד בית הספר לצניחה. הוא פיקד על חטיבת הבקעה בתקופת המרדפים, נפצע במהלכם, ושימש בתפקידי מטה בכירים ופיקוד על אוגדות ופיקוד המרכז. כסגן הרמטכ”ל מילא תפקיד משמעותי במלחמת לבנון הראשונה. כהונתו כרמטכ”ל התרחשה בצל אותה מלחמה והשלכותיה. הוא ניהל את נסיגת צה”ל מהרי השוף לקו האוואלי ולאחר מכן את ההערכות מחדש וההתבססות ברצועת הביטחון בדרום לבנון. תקופתו התאפיינה בהתמודדות מתמשכת עם טרור ואירועים קשים, ביניהם אסון צור השני, פרשת קו 300 ואסון הספארי. בתקופתו בוצעה עסקת ג’יבריל השנויה במחלוקת, והנווט רון ארד נפל בשבי. במקביל, הושם דגש על בניין הכוח: לוי, מרמטכ”לי צה”ל, הוביל את הקמת מפקדת חילות השדה (מפח”ש, כיום מז”י) ואת הצטיידות צה”ל במערכות נשק מתקדמות. תחת פיקודו בוצעו גם מבצעים חשאיים ארוכי טווח כמו “רגל עץ” (הפצצת מפקדות אש”ף בתוניס) ומבצעי “משה” ו”שבא” להעלאת יהודי אתיופיה מסודן.

כהונת דן שומרון (1987-1991) – התמודדות עם האינתיפאדה ומלחמת המפרץ

דן שומרון, שנכנס לתפקיד הרמטכ”ל באפריל 1987, הביא עימו ניסיון קרבי עשיר ומגוון, הן מחיל הרגלים והצנחנים והן מחיל השריון. הוא הצטיין כבר במלחמת ששת הימים, שם הוביל כוח סיור, היה הצנחן הראשון שהגיע לתעלת סואץ וקיבל את עיטור המופת. במלחמת יום הכיפורים פיקד על חטיבת השריון 401 בקרבות הבלימה הקשים ובחציית התעלה. אולם, האירוע הזכור ביותר שנקשר בשמו הוא תכנון ופיקוד על “מבצע יונתן” לשחרור החטופים באנטבה ב-1976, בעת ששימש כקצין חי”ר וצנחנים ראשי. הוא גם היה ממקימי מפקדת חילות השדה ושימש כסגן הרמטכ”ל. כהונתו כרמטכ”ל עמדה בסימן שני אתגרים מרכזיים: הראשון היה ההתמודדות עם האינתיפאדה הראשונה, שפרצה זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד ודרשה מצה”ל שינוי תפיסתי והתמודדות עם לחימה ממושכת בעצימות נמוכה בשטחים. השני היה המשך הלחימה ברצועת הביטחון בדרום לבנון, שכללה מבצעים רבים כגון חיסול אבו ג’יהאד, חטיפת השייח’ עובייד ופשיטות על בסיסי מחבלים. לקראת סוף כהונתו, פרצה מלחמת המפרץ הראשונה (1991). למרות ירי טילי הסקאד העיראקיים לעבר ישראל, שומרון הוביל קו של איפוק אסטרטגי ולא תמך בהתערבות צבאית ישראלית פעילה, החלטה שבדיעבד נחשבה לנכונה וסייעה לשמור על הקואליציה הבינלאומית נגד עיראק.