חמישה עידנים, אומה אחת: הנשיאים שעיצבו את ארגנטינה המודרנית
ניקולאס אבז’אנדה – ייסוד הרפובליקה
ניקולאס אבז’אנדה, נשיא ארגנטינה בין השנים 1874 ו-1880, תפס מקום מרכזי בביסוס הרפובליקה הארגנטינאית. לפני כהונתו כנשיא, הוא פעל כעיתונאי ושר בממשלתו של דומינגו פאוסטינו סרמיינטו. כאן, הוא הביע השקפות ליברליות לגבי חשיבות החינוך והשלטון המרכזי. במהלך כהונתו כנשיא, אבז’אנדה התמודד עם אתגרים כלכליים, כולל גירעון תקציבי וחוב ציבורי. הוא פעל לצמצום ההוצאות ולהעלאת מכסים על מוצרים תעשייתיים כדי לייצב את הכלכלה. אבז’אנדה קידם את פתרון הפיוס בין המפלגות השונות, והוא העניק חנינות לפעילים פוליטיים ואף קידם מועמדים שלהם בתפקידים ציבוריים. אחת הפעולות המשמעותיות ביותר שלו הייתה הפדרליזציה של בואנוס איירס, שהייתה עיר הבירה והופרדה מן הפרובינציה. צעד זה תאם את תפיסתו של שלטון מרכזי חזק. אבז’אנדה, כחלק מ”הנשיאויות ההיסטוריות”, תרם לביסוס המדינה על שלושה עקרונות: אומה, חוקה וחירות. אלה עזרו לארגנטינה להתמודד עם תהפוכות בעשורים הראשונים של עצמאותה.
חואן דומינגו פרון – הפרוניזם ועליית מעמד הפועלים
חואן דומינגו פרון עלה לשלטון בארגנטינה ב-1946 ושלט בה עד 1955. הוא חזר לכהונה נוספת ב-1973. פרון הוא דמות מרכזית בתולדות ארגנטינה. הוא העלה את מעמד הפועלים והפך אותו למרכיב מרכזי בפוליטיקה המקומית. בנוסף הוא נהנה מתמיכתה של אשתו, אווה פרון (“אוויטה”), שהייתה דמות בעלת השפעה וסמל לאומי. פרון ניהל מדיניות ששילבה בין סוציאליזם ללאומיות, וקידם תעשיות מקומיות. הוא הרחיב את שירותי הרווחה והתערב בכלכלה. פרון (מנשיאי ארגנטינה) תמך באיגודים מקצועיים וחיזק את מעמדם החברתי, מה שהוביל לכינוי תומכיו, “חסרי החולצות”. פרון כיהן בעברו כנספח צבאי באיטליה הפשיסטית, לאחר מלחמת העולם השנייה, כנשיא, סייע בפתיחת נתיבי בריחה לפושעי מלחמה נאצים כדי להימלט מהעמדה לדין ולקבלת חסות בארגנטינה. פרון הודח בהפיכה צבאית בשנת 1955 וגלה למדריד, ספרד. האידיאולוגיה הפרוניסטית השפיעה באופן עמוק על הפוליטיקה הארגנטינאית, גם לאחר מותו ב-1974.
קרלוס מנם – ליברליזציה ומשברים
קרלוס מנם, מנשיאי ארגנטינה, בין השנים 1989 ל-1999, ייצג תהליך כלכלי שונה מקודמו. בתחילת כהונתו, הוא ירש משבר כלכלי קשה עם היפר-אינפלציה. הוא מינה את דומינגו קוואלו לשר האוצר, וזה יזם תוכנית כלכלית שכללה הפרטה של חברות ממשלתיות ויצירת שער חליפין קבוע בין הפסו לדולר. בתחילה, התוכנית הצליחה לייצב את הכלכלה ולהפחית את האינפלציה, אך במחיר של אבטלה גוברת. מנם גם נקט במדיניות של פיוס לאומי והעניק חנינה למנהיגי החונטה הצבאית, אך צעד זה עורר ביקורת רבה. בשנים מאוחרות יותר, ההשפעות השליליות של מדיניותו החלו להשפיע והובילו למשברים כלכליים ופוליטיים. ממשלו הועמד בסימן שחיתות במידה רבה. בנוסף, בתקופתו אירעו הפיגועים בבניין הקהילה היהודית ובשגרירות ישראל בבואנוס איירס, שהיו מהקשים בתולדות ארגנטינה. מנם הואשם בניסיון לטשטש את חלקה של איראן בפיגועים, אף על פי שאין לכך הוכחות חותכות. לאחר סיום כהונתו, הוא הואשם בשחיתות ונידון למאסר בגין הברחת נשק, ובסופו של דבר זוכה.
נסטור קירשנר – שיקום מהמשבר ודגש על מדיניות הפנים
נסטור קירשנר נכנס לתפקיד נשיא ארגנטינה בשנת 2003, לאחר המשבר הכלכלי העמוק ביותר בתולדות המדינה. הוא ניהל מדיניות שונה מקודמיו וניסה לשקם את המדינה באמצעות ניהול מושכל של החובות והתחייבויות המדינה. הוא פעל לייצוב הכלכלה, והגדיל את ההוצאות הממשלתיות בתחומים חברתיים. בנוסף, הוא פעל לשינוי סדר העדיפויות במדינה: חתר לשנות את הרכב בית המשפט העליון וניסה להחליף שופטים בעלי השקפות דתיות וליברליות בשופטים שמזוהים עם קו שמאלי. בתחום יחסי החוץ, קידם קירשנר מדיניות של התקרבות למדינות אמריקה הלטינית כמו ונצואלה וברזיל, ומדיניות המתרחקת מארצות הברית. הוא נתפס כמי שתמך במנהיגים פופוליסטיים כמו הוגו צ’אבס מוונצואלה. בשנת 2007,סיים קירשנר את כהונתו והוחלף באשתו כריסטינה פרננדז דה קירשנר, והוא המשיך להיות דמות משפיעה בפוליטיקה הארגנטינאית.
מאוריסיו מאקרי – שינויים כלכליים ואידיאולוגיה ימנית
מאוריסיו מאקרי כיהן כנשיא ארגנטינה בשנים 2015-2019. הוא היה נשיא בעל אוריינטציה ימנית אשר ניסה לנהל מדיניות כלכלית שונה מקודמיו, בניגוד מוחלט להשקפותיה של קירשנר וזמנה. מאקרי החל במדיניות של צמצום ההתערבות הממשלתית במשק ופתיחת השוק לתחרות וליצוא, ובתקופתו בוטל הפיקוח על שער הפסו, הורד מס ההכנסה, והנגיד של הבנק המרכזי הוחלף. הוא הבטיח לממן מקורות חיצוניים לתמיכה בתוכניותיו הכלכליות. מדיניות החוץ שלו ניסתה אף היא ליצור שינוי, והוא תכנן ליצור ברית אסטרטגית עם ברזיל כדי לנתק בריתות קיימות, לטענתו, עם ונצואלה, שפוגעות בזכויות האדם. הוא הצהיר אף על כוונות לחיזוק היחסים עם ארצות הברית במלחמת הסמים, ועל ריכוך היחס כלפי איי פוקלנד. הוא החליט לבטל את הוועדה האיראנית לחקר הפיגוע במרכז הקהילה היהודית וה